הקוסם קומפילאוס

מטה הקסמים שלי לא העיר אותי בבוקר וכשהתעוררתי גיליתי שנותרו לי רק 20 דקות עד תחילת השיעור בבית הספר. מטה הקסמים שלי נעלם. יכול להיות שאחותי קרמבולה לקחה אותו. צעקתי לה, אבל היא לא ענתה. אמא שלי ענתה לי במקומה, שהיא כבר יצאה לבית ספר. מזל שמצאתי את מקל הקסמים הרזרבי. הוא היה קצת עייף ולקח לי זמן להעיר אותו. כמובן, זכיתי ממנו לפרצוף כועס ונעלב, הוא לא סולח לי על כך שמאז שסבא קנה לי מקל חדש, הוא נכנס למגירה והפך להיות בשימוש לעיתים נדירות. האצתי בו לעשות קסם ולהלביש אותי לבית ספר ולהכין לי פנקייק לארוחת בוקר. אני די מפונק. אחרי הרבה נסיונות כושלים שבהם הוא הלביש אותי בחצאית, חזייה ונעלי עקב, הוא הצליח למצוא את נוסחת הקסם ולהלביש אותי כמו שצריך, במכנס ג'ינס קצר וחולצת בית ספר. את הפנקייקים הוא הצליח להכין מייד ונהננו לאכול ביחד את ארוחת הבוקר בחדרי. לא רציתי לאכזב אותו ולכן לקחתי אותו איתי לבית הספר ולא המשכתי לחפש את מקל הקסמים החדש שלי. ירדנו למטה, אמא הייתה עסוקה בהכנת פנקייקים, לא גיליתי לה שהרגע אכלתי בחדרי. אמא העדיפה לחיות חיים רגילים ככל האפשר עם כמה שפחות  קסמים. מה שכן, היא אהבה מאד להפעיל קסמים על ניקיונות, סידור הבית, גיהוצים וכביסות. לקחתי את קופסת האוכל עמוסת הפנקייקים מאימא ויצאנו לדרך. נותרו רק 2 דקות לתחילת הלימודים וממש לא הייתה לי ברירה ועשיתי קסם שיעצור את הזמן, אבל רק בשעון של בית הספר. הילדים והמורים זכו להפסקה ארוכה בבוקר ואני הגעתי בלי שום איחור נוסף לחובתי. כמובן שאחרי שהתחיל השיעור הרצתי את השעון לשעה האמיתית והמורה לא הבין איך כבר נגמר השיעור והוא עדיין לא הספיק לבדוק שיעורי בית. אף אחד בבית הספר לא ידע שאני קוסם, זה היה סוד כמוס ולא גילינו לאף אחד על כך. מקל הקסמים שלי לפתע לחש לי שקרמבולה בצרה. מסתבר שהיא לקחה את מקל הקסמים שלי בטעות והיא לא ממש מסתדרת איתו והקסמים לא מצליחים לה. מיד ביקשתי לצאת מהכיתה לשתות מים ורצתי אל הכיתה שלה. היא לא היתה שם. ביקשתי ממקל הקסמים שיראה לי איפה היא נמצאת וגיליתי אותה כלואה בתוך ספר הקסמים שלה בבית. מיהרתי הביתה, הפעם נכנסתי דרך החלון וניגשתי אל ספר הקסמים. קרמבולה הייתה ממש היסטרית ובכתה. חיפשתי לה את מטה הקסמים שלה והושטתי לה אותו לתוך הספר, היא לקחה את המקל והצליחה מייד להוציא את עצמה מתוך הספר. אני מניח שיותר היא לא תיקח את מטה הקסמים שלי.  השעה הייתה כבר 10:00 בבוקר והחלטנו לקחת יום חופש ולנסוע לעיר הקוסמים ולהשתעשע שם בקסמים. לא תיארנו לעצמנו שמחכה לנו שם הקוסם הרשע ביותר – קומפילאוס, ושיום החופש יהפוך להיות יום עמוס במיוחד. נכנסנו למראת הקסמים שלנו בחדר ויצאנו ממנה לעיר הקסמים, הכל היה רגוע וציורי. קוסמים עפו בשמיים על כל מיני כלים מיוחדים וחדשניים.  העצים היו מלאים בעוגות טעימות שצומחות עליהם, כדורי שוקולד טעימים על הפרחים, עצים של לחמניות ופיצות, של פרוזן יוגורט וגלידה, של מטבעות שוקולד, של אייס קפה, של פנקייקים ודשא שעשוי משוקולד. היו המון מפלים של שוקולד בכל מיני טעמים. קטפנו לנו קרפ שוקולד ואייס קפה וישבנו מתחת לעץ הטראפלס. לאחר מכן המשכנו לטייל ואני נכנסתי לחנות של חיות מדברות.

לפתע שמעתי את קרמבולה צורחת ואיתה עוד קוסמים צורחים. רצתי החוצה וגיליתי שהמכשף קומפילאוס תפס אותם בכפות ידיו הענקיות. לידו הם נראו כולם כל כך קטנים וחסרי אונים ומקלות הקסמים שלהם נפלו ונשברו על האדמה. הקוסם עמד לשלוח אותם לכוכב אחר עם על גבי הציפור האכזרית שלו. לכוכב שבו הוא היה הופך אותם לעבדים שלו.

נזכרתי שמקל הקסמים החדש שלי חזר אליי והוא קיבל קוד סודי מסבא שלי הקוסם הענק, קוד שמקישים אותו והוא יכול להפוך כל דבר לכל דבר אחר שאני בוחר. למעט מאוד קוסמים היה את הקוד הזה וקיוויתי שלקומפילאוס אין אנטי וירוס כזה שיחסום את הקוד. לחצתי על המטה וכיוונתי אותו שיהפוך את קומפילאוס לנמלה קטנה. הכישוף עובד לשעה ובזמן הזה כל הקוסמים כבר יוכלו לברוח. הנפתי את המטה, אבל לרוע מזלי הציפור שלו זינקה לעברי. באותו הרגע הפעלתי את קסם הרואה ואינו נראה והפכתי לבלתי נראה. הנפתי את מטה הקסמים והפכתי את קומפילאוס ואת הציפור האכזרית שלו לנמלים קטנטנות. מכיוון שהקסם לא פועל הרבה זמן, מיהרנו הבייתה ובדרך עוד הספקתי לקטוף קצת מטבעות שוקולד, כדורי שוקולד ולחמניות ולשתות כוס שוקולה ממפל השוקולד. נכנסנו הביתה דרך המראה.  

עינב, מודיעין